דתיים

השסע הדתי חילוני - עידן אמריך




בשסע הדתי חילוני החוצה את החברה הישראלית מתחולל כבר שנים שינוי עמוק , שבמרכזו מעבר מפוליטיקה הסדרית המאופיינת בהסתגלות הדדית של המחנות היריבים בהבנות ובפשרות ובהסדרים לפוליטיקה משברית של ניכור הולך וגובר בין המחנות היריבים וניסיונות הכרעה .

בעבודה זו אציג את שתי התיזות העיקריות של השסע , כאשר האחת מאמינה ששסע זה יחריף ולא יהיה ניתן לגשר על הפערים . בעוד התיזה השניה מאמינה שהשסע ילך וידעך ושתי החברות יבינו כי אין דרך אחרת מלבד הבנת הצדדים וגישור על הפערים.

את התזות שאציג אבחן בהיתיחס לשאלון שהועבר בקרב 100 אנשים דתיים , חילוניים ומסורתים שהועבר על ידי באזור נווה שאנן, ואנסה לענות על שאלת המחקר : האם השסע הדתי חילוני יחריף או יתמתן והאם יהיה ניתן לגשר על הפערים או לא.


בישראל לא מתקיימת הפרדה בין דת למדינה כמקובל במדינות המערביות הדמוקרטיות , למרות איפיונה המערבי המודרני והדמורקרטי הכללי , יש למוסדות הדתיים בה מעמד רישמי ומחייב , ולמסורת הדתית השפעה חזקה . חילונים מיליטנטים רואים בהשפעה זו פגם שמן הראוי לתקנו בכיוון הדמוקרטי יותר . לעומתם דתיים מיליטנטיים רואים בהשפעה זו הישג חלקי בלבד שרחוק מלספק את חזונם הדתי.



" מדינת ישראל היא מדינה חילונית הידועה בציבור כדתית" (פרופ' ישעיהו ליבוביץ 35 הסלמה).

התמורות המרכזיות שחלו מאז שנות ה-90מ ששינו את המציאות הישראלית בכלל ואת ההיבטים החשובים הנוגעים לשסע הדתי חילוני בפרט :

1. במישור המפלגתי הפוליטי :
• משבר הממשל באביב 1990 שזכה לכינוי "התרגיל המסריח " .
• המעבר לשירוגין מגוש פוליטי אחד לגוש פוליטי היריב , דבר שגרם לדעיכה הדרגתית של המרכז הפוליטי במיוחד תרם נושא הבחירה הישירה לראש הממשלה.
2. במישור המדיני :
• הסכם אוסלו ששינה מן היסוד את דפוסי התהליכים המדיניים במזרח התיכון.
• השסע הניצי יוני הוחרף תוך כדי הווצרותן של זהות וחפיפה עד כדי טשטוש הגבולות בינו לבין השסע הדתי חילוני.
• רצח רבין.
• מהומות תשס"א בראש השנה שפרצו במקביל לאינטיפאדת אל אקצה.
3. במישור הדמוגרפי :
• עליה שהחלה ב89 של למעלה ממליון עולים שהגיע בקירוב ל -20% מהאוכלוסיה , שאחוז ניכר מהם אינו יהודי.
• ייבוא עובדים זרים המהווים כיום כ- 10 % מכוח העבודה במשק הישראלי.
4. במישור האידיאולוגי :
• פרצה לתודעה הגישה הפוסט ציונית שאחיזתה העיקרית במוקי ההשפעה כגון האקדמיה והתיקשורת.
5. במישור החוקתי המשפטי :
• חקיקת חוקי היסוד החדשים : חוק יסוד כבוד האדם וחירותו , וחוק יסוד חופש העיסוק.
• המשך התפתחות האקטיביזם השיפוטי, במיוחד עם מינויו של אהרון ברק לנשיא בית המשפט העליון .(כאשר קמו שלוש ועדות שניסו לפתור שאלות שנויות במחלוקת בתחום דת ומדינה)

השאלונים :
דרך איסוף הנתונים –

מטרת הסקר – ניתוח והשוואה של הדעות החברתיות- והפוליטיות של הציבור הדתי/מסורתי/חילוני .
האוכלוסיה הנחקרת היא גברים מעל גיל 18 .
שיטת איסוף החומר היא ע"י שאלונים כאשר בכל שאלון יש כ-22 שאלות חלקן כן ולא וחלקן שאלות עם דרגות או בחירה.
מספר הנשאלים הם 50 דתייים/מסורתיים 50 חילונים
נושא הסקר הוא קיום מצוות דתיות ,גיוס בני הישיבות מצב היחסים בין הדתיים לחילוניים

העבודה תסתמך על מחקרי מכון גוטמן שעורכים מחקרים וסקרים בנושים כגון:

מצב רוח; הסתגלות למצב הקיים; מצבה הכללי של ישראל; דעות הנשאלים על דרך טיפול הממשלה בבעיות השונות של המדינה (ביטחון, כלכלה, בעיות חברתיות, וכו'); קיום מצוות דתיות, הכנסה, מצב סוציו-אקונומי, מצב משפחתי ופרטים אישיים נוספים; הבעיות הביטחוניות, הכלכליות, החברתיות, והמדיניות של ישראל; דעות פוליטיות; בחירות; נכונות הציבור להחזיר שטחים; עתיד השטחים; מדיניות חוץ; דאגות אישיות וכלליות; יחסים בין עדות שונות בישראל ויחסים בין דתיים לחילוניים; טרור; שלום עם מדינות ערב; קליטת עלייה; אלימות; בריאות; משטרה

יחסי דתייים וחילוניים הן חלק מהסוגיות הבוערות במאבק הפנימי על זהותה של המדינה . הקבוצות השונות בתוך החברה הישראלית, מציבות בעיות שונות הנראות בעיניהן חשובות. חוסר הסכמה אפילו קיים אף בשאלת מהות הבעיות הקריטיות של החברה הישראלית כיום.
מיהו למעשה מקור הסמכות ? האם אלה הם אזרחיה, באמצעות נציגיהם הנבחרים? האם אלוהים, באמצעות הרבנים, או שמא מסמך חוקתי (כזה שעדיין לא גובש) באמצעות פרשניו (כגון שופטי בית המשפט העליון)? שתי האפשרויות הראשונות מפלגות בין יהודים דתיים לחילוניים
מה צריך להיות מעמדה של הדת בישראל, ומה צריכה להיות סמכותה של המדינה בענייני דת?
מִקבץ נוסף של סוגיות מדאיגות נסָב סביב הֶרכבה של החברה הישראלית והגדרת השיוך לחברה. האם המוצא היהודי והתודעה היהודית הם אלה שיקבעו? מה בדבר ערבים
מי חשוב יותר - החברה או הפרט? אדם נולד לתוך חברה ומעוצב על ידה עד לבגרותו. האם יכול הפרט לשרוד מבלי להשתייך למסגרת או "לזהות" קולקטיבית?
שאלות אחרות נוגעות לאופיה של החברה הישראלית. האם צריך שיהיה לה אתוס כלשהו, או שמא יהיה זה "דור של תובעים", ברוח הסיסמה "דור שלם דורש שלום" (הישראלים שכחו כיצד לבקש; הם "דורשים", ו"תובעים" את "המגיע להם"). האם החברה הישראלית תהיה לתלכיד של קבוצות אינטרסים העומדות על הזכויות המגיעות להן, לפי דעתן? אוסף של קבוצות לחץ המתחרות ביניהן על זכויות וכוח ברוח "תפוס ככל יכולתך"? האם יהיה לקבוצות אלו מכנה משותף, מלבד המבנה השלטוני שיסדיר את התחרות שינהלו ביניהן?
האם שתי עמדות קיצוניות אלו תוכלנה למצוא נקודת איזון ביניהן? מה יהיה מקומם של ערכים כגון: שוויון, שירוּת, ייעוד, פשטות, ענווה, נאמנות, שיתוף, יוזמה, הגשמה עצמית, דוגמה אישית, יושר, הצלחה, מצוינות או כוח, בסולם הערכים של החברה הישראלית?
איזה תוכן צריכה החברה לטפח: יהודי-מסורתי? ישראלי-חילוני? אוניברסלי (גלובלי)? אמריקאי? ובאם תהיה זו תערובת של חלק מהזרמים או של כולם - מה יהיה היחס בין מרכיבי התערובת?
אילו סמלים, כגון דגל, המנון, טקסים, חגים, ימי זיכרון, יהיו לחברה זו: יהודיים מובהקים, משותפים לכל הקבוצות המרכיבות אותה, או האם כל קבוצה תאמץ לעצמה סמלים משלה?
השסע הדתי חילוני : התחומים המרכזיים.

• המישור החברתי – קיומן של קבוצות מובחנות הנבדלות זו מזו במידת מחויבותן למסורת הדתית , להלכה , ולאורח החיים המתחייב ממנה.
• במישור הפוליטי – בקיומן של מפלגות דתיות ושאינן דתיות , כאשר הנושא הדתי מהווה את התחום המרכזי להתייחסות ובסיס לגיוס תמיכה פוליטית.
• בתחום החוקתי – במאבקים ובניסיונות הדדיים לבסס את העמדות המנוגדות בחקיקה מחייבת.


התזה הראשונה אי אפשר לגשר
בערב שנת תשס"ב עפ"י סקר שנערך , נשאלו כלל הנשאלים האם אתה מסכים לטענה שהחילוניים והחרדים הינם שני עמים שונים? 47% ענו מסכים לעומת 51% שענו לא מסכים.
ואילו הדבר היה אפשרי , 41% מהחילונים היו מעדיפים לגור במדינה בה אין כלל חרדים ו43% מהחרדים היו מעדיפים לגור במדינה בה אין כלל חילונים .

בנושא הזהות , קיימת בעיה נוספת כיוון שהציונות הדתית תופסת את הזהות המשנה היהודית במובן הדתי האורתודוקסי , שבו המחויבות להלכה מהווה נידבך מרכזי. תפיסה זו מנוגדת כמובן לתפיסות המקובלות, בקרב הקבוצות הלא דתיות החסרות את המחויבות המעשית הכוללת , להלכה של הזרמים הדתיים הלא אורתודוקסים והמעניקים משמעות שונה להלכה .

הבעיה העיקרית היא שלפעמים ניכרת ייחודיותה של זהות המשנה הקבוצתית בשלילתה של אחת או יותר מזהויות המשנה הערכיות. שלילה זו הופכת את הקבוצה ל"תרבות נגד", שכן איפיונה העיקרי של תרבות הנגד הוא בכך שהיא מציבה חלופה לזהות הקיבוצית הכלל לאומית בעצם שלילתה את אחת מזהויות המשנה הערכיות.
המחנה החרדי זוכה למעמד של שחקן מפתח פוליטי רב עוצמה .
ה-"הם" מהווה גורם רב משמעות ולעיתים אף דומיננטי בעצם גיבושן של ה-" אנחנו", ה-"הם הזרים" , במיוחד בהקשר השלילי מחפה ומכסה על היעדר יכולת לגבש זהות קיבוצית מוסכמת בגלל מחלוקות עמוקות ביחס לתכני הקבוצה.

בקצה האחד עמדה דתית המדגישה את היווצרותה של המדינה במונחים דתיים אורתודוקסיים , תןך מתן עדיפות ברורה לעיקרון זה על פני מאפייני הדמוקרטיה ועקרונותיה במובנם המערבי הליברלי
ובקצה השני עמדה חילונית מיליטנטית המבליטה את אופיה הדמוקרטי של המדינה במובן המערבי הליברלי , תוך פיחות גדול במשמעויות הדתיות אורתודוקסיות של הגדרת המדינה כיהודית.

העמדה הדתית בויכוח , משמעותה עפ"י רוב בניסיון להוכיח את החורבן התרבותי והשוואה החברתית מדינית של ימינו מהתרוקנותה של התרבות המודרנית מתכנים דתיים .

הדת היהודית איננה דמוקרטית כיוון שדת מעצם הגדרתה , כופרת בעיקרי יסוד דמוקרטיים בריבונות העם ובפלורליזם רעיוני, בחברה פלורליסטית בה אנו חיים דבר זה מהווה מכשול קשה ביותר .
בכל הדתות המאמינים אמורים לציית בראש ובראשונה לצווי האל ורק לאחר מכן ( וזאת לא תמיד) לחוקים חילונים .

המתאם הגבוה שבין עמדות ניציות להשתייכות דתית לעומת המתאם הנגדי בין עמדות יוניות להשתייכות חילונית מעצים לעין שיעור את השסע הדתי חילוני .

תחום החינוך.
תחום החינוך ניתפס מחד גיסא , במציאות שבה קיימות תרבויות נגד השוללות מרכיבים מהותיים בזהות הקיבוצית מתעוררת במלוא חריפותה סוגיית האיזון הראוי בין זכותו של מחנה מוגדר לחנך עפ"י דרכו לבין זכותה של החברה שלא להרשות חינוך השולל את עצם קיומה .

מערכת החינוך הסקטוריאלית בישראל מבוססת במידה רבה על הישגים של קבוצות לחץ פוליטיות המאפשרות את התאמת מערכת הערכים אל מערכת תקציבית. בעת הקמת המדינה היו מערכות חינוך פרטיות ומערכת גדולה יחסית של ,זרם העובדים" . אחת ההחלטות הראשונות בתחום החינוך הייתה " הלאמתו במסגרת חינוך חובה חינם ופירוק כל המסגרות הסקטוריאליות בציבור החילוני. היוצאים מן הכלל היו מערכת החינוך הדתי ( שבשנים האחרונות נעשה לאומני יותר ויותר) כמו גם הקמת מסגרות כמו ישיבות הסדר המאפשרות לימודים תורניים כחלק מן השירות הצבאי.
החינוך החרדי לעומת זאת , במסגרת החינוך העצמאי , ומערכת החינוך של "אל- המעיין" מעולם לא הייתה כפופה למערכת החינוך הכללית ושגשוגה היה כנגזרת ישירה להזדקקות הקואליציונית לתמיכת המוסדות החרדים.

נושא השבת
מצוות השבת היא הדוגמא החביבה על כל מי שוצה להראות עד כמה התורה לא מתאימה כביכול למאה ה-20 . בנושא זה נראה כי מאמינים מבינים שאין הם יכולים לכפות את נושא השבת בצורה רחבה, אולם בנושא התחבורה הציבורית בשבת הטענה שלהם היא כי החברות הן חברות ממשלתיות שלכלל הציבור יש חלק בהן, ואם חברות אלה עובדות , יש בכך משום כפייה חילונית , הכופה על אזרחיה הדתיים של המדינה להיות שותפים בעל כורחם בחילול שבת .
הנושא השני הוא שהדתיים מציגים את חילול השבת מנקודת מבט של פגיעה בדבר הקדוש להם, ומשווים זאת לשריפת דגל קדוש לאדם.

גם בנושא פתיחת בתי עסק בשבת , הטענה היא כי כל אחד רוצה יום מנוחה וכך אם כולם סוגרים אף אחד לא יפסיד ואם אחד יהיה פתוח הוא ישתלט על הקונים הפוטנציאלים ודבר זה יגרום לחוסר שיווין . אם יבחר יום אחר , שומרי השבת יצתרכו להפסיד 2 ימי עבודה , וכך התחרות לא תהיה הוגנת כלפיהם.

עפ"י התפיסה החילונית – החברתית , יש לאפשר את פתיחתם של מקומות בידור ואת קיומה של תחבורה ציבורית עבור תושבי המדינה, התופסים את ימי המנוחה גם כימי בילוי , אולם הפעלתם של אמצעי תחבורה ופתיחתם של מקומות בילוי כרוכות בחילול שבת ויוצרות אווירה, העומדת בסתירה ברורה לתפיסה הדתית

שאלת מיהו יהודי?
צד הדתיים : " בכל העולם יודעים כולם לזהות את היהודי . במהלך ההיסטוריה היהודית איש לא שאל מיהו יהודי , כולם ידעו מיהו, ויותר מכולם ידע זאת היהודי עצמו" .
הראשונים שהעלו נושא זה על שולחן הדיונים הציבורי היו : אדם בשם רופאיז שרצה שירשמו את הלאום שלו יהודי.
בנימין דה שליט שרצה שילדיו ירשמו כיהודים ויוכרו ככאלה, וזאת למרות שאמם אינה יהודיה. שאלה זו באה בעיקר בהקשר עם חוק השבות , יהודי עפ"י הדתיים הוא כל מי שהתגייר כהלכה או שהוא בן לאם יהודיה.


חוקי מדינה או חוקי תורה.

אצל הדתיים התשובה ברורה לחלוטין . חוקי האל עדיפים על חוקי האדם . כיוון שהאדם הוא פרי יצרו של האלוהים וחוקי האלוהים באו לפני חוקי האדם ואם אדם דתי יצתרך לעבור על חוקי האלוהים למען חוקי אדם הוא יצתרך לרדת למחתרת ואז המדינה תיחשב לא רק לא יהודית אלא גם לא דמוקרטית

השירות בצבא
הפטור משירות צבאי לבני הישיבות נתפס בעיני המחנה החרדי כחלק אינטגרלי מהבטחת שימורו העצמי באמצעות שליטה מקיפה על תהליך הסוציאליזציה של צעירי המחנה.
אבל הפטור מחובה לאומית והנתפסת כמרכזית בחברה היהודית הופכת את הסוגיה לכלל לאומית

שירות צבאי המוציא את התלמיד ממסגרת הישיבה ,אינו חמור רק כיוון שמדובר בביטול תורה , אלא בכך שנפגעת באופן אנוש השליטה של המנהיגות הדתית בתהליך הסוציליזציה הכולל של התלמיד .

השירות הצבאי בישראל מהווה אחת מבין החובות האזרחיות הרגילות המוטלות על כל אזרח. מרכזיותו של האיום הקיומי בעיצוב המציאות והתרבות הישראלית היא ידועה , השירות הצבאי נחשב כערך בפני עצמו.
המחנה החרדי הבהיר שמבחינתו מדובר בקו אדום ובדרישה החיונית לעצם קיומו. יש לראות בדרישה זו את שאיפתם של החרדים לאוטונומיה , שהרי הסדר זה הותיר בידיהם את השליטה הבלעדית על כל שלבי חינוכו ועיצובו של הצעיר החרדי , הרוב שבמקרה זה אף כלל חלקים מהמחנה הציוני דתי נמנע מלאכוף על המחנה החרדי הכרעה.
הטענה של החרדים שאינם מתגייסים היא : " זו התופעה היפה ביותר והמוסרית ביותר במחנותינו,עליה לא נוותר בשום תנאי.
החרדים נוטים להאשים את התקשורת החד צדדיתממספר סיבות:
1. ההחלטות מתקבלות ללא דעת תורה – בדבר יציאה למלחמה הכרוכה בפיקוח נפש , כאשר ההחלטות מתקבלות ע"י פוליטיקאים ובעלי אינטרסים.
2. הסיכונים הרוחניים –
• המגוייס הדתי עתיד לעמוד בפני ניסיונות קשים : החל מהימצאות בחברה סגורה ולוחצת שאיננה שומרת מצוות ובכך החייל יהיה יוצא דופן .
• אווירת ההפקרות השוררת בבסיסים
• אפשרות של פקודות בלתי חוקיות בעליל לחילול השבת ע"י המפקדים.
• אובדן הרכוש הרוחני שרחש המגוייס הדתי עד יום גיוסו.

פשרה בין אמונות מנוגדות אלה אינה אפשרית כיוון שמשני עברי המתרס מדובר באמונה בערכים מוחלטים . אמונתם של החילונים בערכי ההומניזם נתמכת בשיקול דעת ומחוזקת במבחן רציונלי והיחיד מפנים אותה באמצעות החינוך שהוא סופג משחר נעוריו . לעומת זאת האמונה בעליונותן של המצוות ההלכה מחוזקת באמונה שמצוות אלה מקורן בצווים אלוהים שאינם ניתנים להפרה או לשינוי ולו מאימת הדין של בורא עולם המשגיח על כל מעשינו ממקום מושבו במרומים .

מכאן נגזרות המחלוקות האחרות בין דתיים לחילונים :
1. המחלוקת בדבר עליונות חוקי יסוד של המדינה , הנגזרים מהערכים ההומניסטים ועל פני כל חוק ומצווה המנוגדים להם. כגון חוקים המגנים על חירות האדם וכבודו , על שוויון זכויות וחובות של כל האזרחים, על חופש העיסוק והבחירה.
2. המחלוקת על שוויון זכויות מלא בין נשים לגברים בכל תחום.
3. המחלוקת על אופי ואופן החינוך היהודי : האם ישתלב בחינוך לתרבות העולם או יסתגר מפניה. האם יכין את החניך להשתתפות פעילה בחיי העבודה היוצרת בחברה או יוגבל ללימודי תורה.
4. המחלוקת סביב חוק השבות והגיור.
5. המחלוקת על ההכרה בכל זרמי היהדות ומנהגיהם הדתיים או החילוניים.
6. המחלוקת בדבר חובת הגיוס לצבא , אם חלה חובה זו על כל אזרחי המדינה או רק על החילונים? ואילו הדתיים זכאים גם להימנע ממנה?
7. המחלוקת על חובת הציות לרב , או למפקד ביחידות צבאיות שבראשן עומדים גם רבנים כגון ישיבות ההסדר האורתודוכסיות.
8. המחלוקת על הזכות לכפות את חוקי השבת וחוקי ההלכה אחרים על יהודים חילוניים הבוחרים בדרכים אחרות לחוג את שבתותיהם וחגיהם ואינם חפצים להקפיד על מצוות חמץ וימי צום.
9. המחלוקת על הפרדת הממסד הדתי ממסד המדינה במשטר דמוקרטי יש להפריד את הממסד הדתי מהממסד של המדינה , כיוון שממסדי רוב הדתות מנוגדים לדמוקרטיה . מסיבה זו הפרידו למעשה כל ארצות הדמוקרטיה המערביות את מוסדות הדת מהמדינה

יעקוב מלכין טוען כי חוסר האחדות ביהדות הוא תנאי לאחדות העם היהודי כפי שהיא מתבטאת במדינת ישראל שבה מתקבצות כל היהודויות. המפגש של כל הזרמים , העדות והתנועות הדתיות בישראל מעצים את החיכוך בין הזרמים בעם היהודי בשל התלות ההדדית בין הזרמים השונים .


במיסוי שנערך באוניברסיטת חיפה בו התבקשו סטודנטים מאוניברסיטת חיפה להקצות כספים לאוניברסיטת ת"א או אוניברסיטת בר אילן התברר כי ההקצאה של התקציבים לאוניברסיטת בר אילן הייתה נמוכה מההקצאה לאוניברסיטת ת"א (ראה בדיקה ניסויית) , וזאת מכיוון שסטודנטים בבר אילן נחשבים סטודנטים דתיים השייכים למחנה הדתי הלאומי, הדבר נבע מן הרצון של סטודנטים חילוניים " להעניש" את הסטודנטים הדתיים וזאת מסיבה שהאקלים הפוליטי והתפיסה שהציבור הדתי מצליח לקבל נתח גדול יותר מתוך התמיכות הממשלתיות , ולפיכך כאשר אותם פרטים חילונים מקצים חלק נמוך יותר לסטודנטים הדתיים .

תזה שנייה אפשר לגשר.
שאלת מיהו יהודי (לפי השאלון שערכתי) נושא ברית המילה שאין חוק אבל כולם עושים.

זהות המשנה היהודית עשוי להתמתן על רקע תחושות המשותפות לדתיים ולחילונים כאחד. בדבר קיומו של איום קיומי חיצוני מצד אוייבים מבחוץ או לחילופין איום פנימי מכיוונה של זהות המשנה הפלסטינית בחברה הישראלית
קיימים גם ערכים דמוקרטיים ביהדות המסורתית. להלכה כל היהודים שווים, ואין מדרג דתי של מעמדות עליונים ונחותים, היהדות אינה מכירה בעלות קבועה ואין היא מכתירה שליט שאינו טועה לעולם


"אין מוציאין למלחמת הרשות אלא על פי בית דין של שבעים ואחד " יש אף מסורת שההלכה פתןחה לפלורליזם רעיוני ולתרבות של ויכוח , חיוב מחלוקת לשם שמיים. כל עוד שומרים על חוקי ההלכה.

הפוליטיקה ההסדרית נמנעת מהכרעה ברורה וחד משמעית מאפשרת לכל המחנות לתת לגיטימיות לסדר החברתי הפוליטי, ובכך נשמרת היציבות , למרות ותוך כדי קיומו של השסע.
תנאים מסייעים לגישור :
1.בתחום המנהיגות הפוליטית :
א. נאמנות לעצם קיומה של המערכת שבלעדיה לא תתקיים הנכונות הבסיסית ליישוב מחלוקות פנימיות.
ב. הכושר והיכולת להכיר בסכנות הטמונות בשסע המפלג את החברה.

ג. הכושר והיכולת להתגבר על המחלוקות העמוקות בתחומה של המנהיגות.
ד. כישורים המאפשרים לפתח הסדרים וכללי משחק ליישובם של הניגודים בין המחנות.
ה. יכולתה של המנהיגות הפוליטית להפעיל את סמכותה ולהטיל את מרותה על המחנה שהיא מייצגת.
2.בתחום החברה :
א. איומים חיצוניים על קיומן של המדינה והחברה.
ב. לאומיות מתונה.
ג. תחושת סולידריות בין מרכיבי החברה.
ד. עומס נמוך על מערכת קבלת ההחלטות.
ה. דעת קהל התומכת בקיומן של קואליציות רחבות.
ו. קווים מובחנים של התפלגויות בין תרבויות המשנה בחברה.

"בד"כ סינטזות כאלה בין עמדות קוטביות לא יכולות להווצר מהידברות של אליטות בלבד, צריך להיות גם איזה חינוך מעמקים יותר רציני"(אניטה שפירא)

"הבנת המצב של דמוניזציה הדדית שנוצרה מן ההתרחקות עצמה " (אניטה שפירא)


הדרכים האפשריות לגשר על הפערים :

א. הפרדה מסויימת בין הרעיון הדמוקרטי לבין הרעיון הליברלי ברמה מתוצרת.
המונח דמוקרטיה מורה על שיטת משטר מסויימת, על מבנה פוליטי מוגדר ודרכי הכרעה מוסכמים במחלוקות חברתיות , אך בהקשר אחר הוא גם עשוי לציין את מכלול הנורמות והערכים שעימם נקשרה השיטה הדמוקרטית. במחשבה המערבית המודרנית או אף במחשבה המערבית הליברלית
אמנם ההרגל לדיון במישורים אלה ביחד אך ניתן להפריד ביניהם מתודית ולהבחין היטב בין ההסכמה על כללי המשחק הפוליטי לבין ההסכמה על השקפות וערכים.

בנסיבות ובתנאים מסוימים העמדות היוניות של המחנה החילוני הפכו לגורם ממתן בשסע הדתי חילוני. לעזר ויצמן בתקופת היותו ח"כ ושר מטעמה של מפלגת העבודה בשנות ה-80 מיוחסת האמרה:
כי הוא "מוכן לחבוש שטריימל למען השלום" .

ב. בהכרה של נורמה דתית מחייבת לגבי אופיו של המשטר המדיני היהודי.
העם היהודי לא ניהל פוליטיקה עצמאית משלו 1900 שנה , ורוב יצירתו ההלכתית והעיונית חוברה ללא ריבונות מדינית , במנותק מדגם משטרי יהודי ודינמי

ג. נטרול ההליכיזם הגובר בחברה הדתית , והמשפטנות הגוברת בחברה הישראלית.
ישנם בחברה הישראלית שני תהליכים מקבילים התורמים רבות להחרפתו של המתח :
א- בחברה הדתית – תהליך המכונה " הליכיזציה" מופלגת של תורת ישראל.
ב- בחברה הישראלית – תהליך המכונה " משפטיזציה" מופלגת של קווי החיים במדינת ישראל.
אם נצליח למתן תהליכים מקבילים אלו נוכל לתרום רבות למניעת ההתנגשות האפשרית בין שתי המערכות .

ד. ידיעה והבנת הדרך הדמוקרטית – הבנת הדרך הדמוקרטית וידיעתה היא הבסיס לאפשרות גישור בין הצדדים.

ו. התחשבות הדדית בחירויות אדם, וזכויות האזרח.



שיתוף פעולה בין הקבוצות המסוכסכות בהגנה על המקופחים והחלשים יוביל :
1. לבניית שלום ולשינוי אופי הקשרים .
2. שותפות כל הקבוצות בסבל של כל קהילה בדרך אותנטית , תוך כדי הישענות על סמלים וטקסים בהשתתפות מגוון רחב של ישראלים צעירים ויצירתיים משני המחנות .
3. גילוי הדדי של הפגיעות שכל קבוצה גרמה לאחרת במאות השנים האחרונות תוך כדי סיפורי יחידים של המחנות השונים. באמצעות פגישות עממיות פתוחות. ופגישות סגורות בין הנהגות ואליטות תרבותיות שונות.
4. הכשרה של מספר רב ככל האפשר של חברים מכל קהילה , במיוחד של המנהיגות בעשיית שלום ובישוב סיכסוכים.

הימנעות מכינונה של חוקה .
חוקה נועדה לשקף את ה" אני מאמין" , את המכנה המשותף של כלל בני החברה , או לפחות של רובם המכריע. ערכים דתיים במובנם האורתודוקסי אינם עולים בקנה אחד עם חירויות שאחת הבולטות שבהם נוגעת לחופש הדת

הדרך היחידה לחיות עם המחלוקת העמוקה והקיימת בין תפיסות שונות של יהודיות , מחלוקת שלא נעלמת ולא נחלשת , היא להסכים שהמדינה לא תנקוט עמדה בשאלות אלה. אסור למדינת ישראל כמדינה לנקוט עמדה בשאלה שהיא פנים דתית וגם אין היא יכולה לעשות זאת , ויהיה זה מוטעה מצד פוליטיקאים לחשוב כי אפשר לגייס את המדינה להכרעה מהותית בין התפיסות

אפשרות גישור בנושא השבת :
בסוגיות פתיחתם של מקומות בילו
י והפעלת תחבורה ציבורית נקטה המערכת הפוליטית דפוסים מובהקים של פוליטיקה הסדרית , ושאלת פתיחתם של מקומות בילוי לא הוסדרה בחקיקה ראשית. כאן נתקלו עמדות המחנה הדתי בהתנגדות ציבורית , חילונית להגבלות על הרגלי הפנאי והבידור, והסדרת התחום נעשתה איפא במישור המקומי באמצעות תקנות עזר עירוניות. תוכנן של התקנות היה שונה מישוב לישוב בהתאם לאופיו, וליחסי הכוחות הפוליטים המקומים
שאלת מיהו יהודי?
התפיסה הדתית אינה מבחינה כלל בין דת ללאום. יהודי עפ"י תפיסה זו הוא מי שנולד לאם יהודיה או שהתגייר על פי ההלכה.העמדה החילונית המודרנית לעומת זאת , תולה את הגדרתו של אדם ברצונו ובתודעתו ולא דווקא בהתאמתו לקריטריונים ההלכתיים .
אולם למרות זאת בשאלון שערכתי ניתן היה לראות כי מרבית האנשים שהגדירו עצמם חילוניים סימנו כי עבורם יהודי הוא מי שנולד לאם יהודייה או שהתגייר על פי ההלכה.

ועדות ציבוריות כמנגנון לישוב קונפליקטים ודגם הפוליטיקה ההסדרית.

ועדות ציבוריות שמטרתן מציאת פשרות בתחום השסע מאופיינות בכמה דפוסים:
1. המטרה המרכזית היא השגת פשרה מסכמת בין המחנות היריבים , כאשר זו זהה למטרה של הפוליטיקה ההסדרית.
2. בועדות אלה מיוצגים המחנות שבמחלוקת, בדומה לשותפות קואליציונית :נציגי המחנות בממשלה.
3. לכל אחת מנציגי המחנות ניתנת הזכות להגדיר את הקווים האדומים שאין לחצות.

הוועדות שקמו בנושאים אלה:
 א. ועדת צמרת – שקמה בעקבות נושא התחבורה בכביש בר אילן, כתוצאה מהמלצה ישירה של בית המשפט העליון בעקבות עתירות של שני המחנות ( 3 של החילוני ואחת של הדתי).
ב. ועדת נאמן – בנושא הגיור שהוקמה מחשש של הכרעת בג"ץ במספר עתירות שהוגשו ע"י הזרמים הלא אורטודוקסים.
ג. ועדת טל – בנושא גיוס בני הישיבות שקמה כתוצאה מפסיקת בג"ץ שקבעה כי ההסדר בתחום לא נעשה עפ"י דין.


תוצאות הועדות :
ההיבט החשוב בנושא הועדות הציבוריות נוגע בעיקר לתוצאות המעשיות שלהן , מבחינה זו תעשה בשני שלבים :
1. בחינת יכולתן של הועדות לסיים את הדיונים בפשרה מוסכמת.
2. בחינת יישומן בפועל של הפשרות שהושגו.

אמנות חברתיות :

עצם הנכונות להקדיש מאמצים רבים ומגווונים לניסוח אמנות מעין אלו, מעיד על השאיפה הבסיסית להסדרתו של השסע . גורמים שונים ניסו ועדיין מנסים את כוחם בניסוח אמנות חדשות שיסדירו את השסע הדתי חילוני. אמנת כינרת שדיברה בקווים כללים ללא התמקדות בשאלות אקוטיות הנתונות במחלוקת בתחום דת ומדינה, זכתה בביקורת חריפה מצד החרדים. הרב קרליץ שהסכים להשתתף בה זכה לביקורת חריפה מצד המחנה החרדי בבני ברק. אמנת מדן – גביזון צפוייה אף היא בעתיד להיתקל בתגובות קשות משני צידי הרצף הדתי חילוני פוליטיקה הסדרית : הפוליטיקה ההסדרית מאופיינת בחזרה לדפוסי הפשרה באמצעות תיקון ההכרעה שגרמה לפרוץ משבר כלשהו במציאות שבה המחלוקת מתמקדת בהבטחת יכולתו של כל מחנה לשמור את זהותו העצמית , סביר להניח כי ניתן לשמור את השסע על אש נמוכה יחסית ותחת שליטה. במצב עניינים שבין מחנה אחד אינו שואף להשליט את אורח חייו על המחנה האחר וכל אחד מן המחנות מכיר בזכותו של המחנה האחר לנהל את ענייניו כרצונו, ניתן להגיע ביתר קלות להסדרים שיבטיחו זאת .לעומת זאת כאשר המאבק מתנהל על צביונן הכולל של החברה והמדינה , גובר הסיכוי לשסע עמוק יותר והפוטנציאל ההתפרצות הולך וגובר. כאשר אמונות ואורח חיים של מחנה זה או אחר נתפסים בעיני היריבים כבלתי ראויים וכבלתי לגיטימים , הופכת הסדרתו של השסע לקשה יותר. העקרונות המרכזיים בפוליטיקה ההסדרית : 1. המנעות מהכרעה ברורה בתחום נתון במחלוקת. הכרעה חד משמעית וברורה במחלוקת , פירושה ניצחון מובהק למחנה אחד לעומת הפסד מוחלט למחנה האחר. מכאן קצרה הדרך למשברים בדרגות חומרה שונות שעלולים לפגועה בלכידות החברתית וביציבותה הפוליטית עד כדי סיכון עצם קיומן של החברה והמסגרת המדינית. 2. הימנעות מהפעלת עיקרון הרוב וכוחו לצורך הכרעה. ייחודיותה של הפוליטיקה ההסדרית מאופיינת בכך שהימנעותה מהכרעה משמשת כעיקרון מנחה גם כאשר יחסי הכוחות החברתיים והפוליטיים אינם מאוזנים , ונוטים בבירור לטובת אחד הצדדים. המחנה מהווה רוב חברתי ופוליטי יציב וברור , נמנע מלהפעיל את עיקרון הרוב המקובל בדמוקרטיה אף שיש לו היכולת לעשות זאת הוא מעדיף להימנע מניצול לגיטימי של יכולתו על מנת למנוע את התפרצותו האפשרית של השסע. 3. הכרה הדדית בקיומם של קוים אדומים וזכות וטו הדדית למחנות היריבים. בחלק מן המיקרים מבהירים שני המחנות מהם הקווים האדומים שחצייתם תיחשב כהכרעה בלתי נסבלת וכפגיעה משמעותית בערכים בעקרונות ובאורח החיים שלהם. בתוך כך ניתנת לנציגי המחנות זכות וטו בנושאים החשובים בעיניהם לחשובים במיוחד , וכך נמנעת החרפתה של המחלוקת . משמעותה של הפוליטיקה ההסדרית בהקשר זה היא התגבשות הדרגתית של הכרה באותם קווים אדומים אלו כדי שלא תוצת אש המחלוקת. במקרים מסוימים מתחולל משבר על רקע קביעת מדיניות הנתפסת כהכרעה ברורה המנוגדת לתפיסתיו ועמדותיו של המחנה המפסיד. 4. מתן אותונומיה למחנות השונים בתחומים מוגדרים. כל קבוצה מנהלת את חייה באופן עצמאי ומביאה לידי ביטוי את ערכיה ותפיסותיה. התערבות יתר בתחומים מסויימים תיחשב כניסיון להכריע את המחלוקת וכפגיעה בלתי נסבלת . 5. העדפת שיטת יחסיות בבחירות ובחלוקת תגמולים שלטוניים. יצוג יחסי לכל קבוצה מגביר את תחושת ההשתייכות , ההשתתתפות ויכולת ההשפעה , ובכך את הלגיטימיות הניתנת לסדר החברתי והפוליטי. 6. קואליציות רחבות תוך שיתופם של נציגי המחנות היריבים בשילטון. קואליציות הסדרית מאופיינת דווקא בשילוב שבין ישיבתם יחדיו של נציגי המפלגות המייצגות עמדות מנוגדות בשסע הקיים, ובין העובדה שישיבתם איננה חיונית לעצם השגת השילטון המובטח ממילא. השותפות הקואליציונית ההסדרית נועדה למתן את המחלוקת באמצעות יצירת ערוצי תקשורת בין מנהיגי המחנות היריבים ובאמצעות חלוקת תגמולים שלטוניים.

7. העדפת פתרונות של שאלות השנויות במחלוקת במישור המקומי והמנהלי.
פתרון המחלוקות במסגרת השסעים במישור הכללי לאומי , עלול להוות סכנה להתפרצות השסע. דיונים בכנסת וקביעת מדיניות ממשלתית וחקיקה במישור הכלל לאומי נוטים להיות פומביים יותר ועקרוניים יותר מאלו המתבצעים ברמה המקומית . הכרעות במישור המקומי והבירוקרטי עשויות להתקבל גם ע"י הצד המפסיד בעוד שברמה הלאומית כל צד מתבצר בעמדותיו כדי לא לצאת מפסיד.
8. העברת מחלוקות מהתחום הפוליטי לרשות השופטת.
במקרים מסויימים מתעוררות סוגיות הדורשות הכרעה , אולם אם זו תיעשה במישור הפוליטי הכלל לאומי , עשוי השסע להתפרץ במיוחד כאשר מדובר בשאלות עקרוניות וחשובות . בנוסף פוליטיקאים מעדיפים לפעמים שההכרעה תיעשה ע"י גורם זר כדי להרחיק מהם ביקורת בתוך המחנה שהם מייצגים . דוגמאות לכך הם :
• הפעלת שירותי הטלוויזיה בשבת בסוף שנות ה- 60.
• צירוף נשים למועצות הדתיות באמצע שנות ה- 80.
מצד אחד הכרעה מצד הרשות השופטת כגוף מיקצועי וניטרלי תתקבל " בחריקת שיניים " ,אך מצד שני הכרעה כזו עלולה להצית את המחלוקת ולהכריח את המערכת הפוליטית לתקן את ההכרעה במישור החקיקה ( הבעייה היא שהדתיים האורתודוקסים אינם מכירים בבתי המשפט ולכן ההצתה של המחלוקת יכולה להיות חריפה).
. לדוגמאנ: הכרעת בית המשפט בשנות ה- 70 לגבי ילדיו של רב סרן בנימין שליט כיהודים על אף שאמם נוצריה , עוררה מחדש את שאלת " מיהו יהודי ? " והמערכת הפוליטית הייתה צריכה לתקן זאת ע"י חקיקה .


בתחום החינוך ניתן לראות כי הפוליטיקה ההסדרית מעורבת גם כן . למרות חוק החינוך הממלכתי שעיצב את תחום החינוך מחדש לאחר "שיטת הזרמים" . החינוך הדתי הממלכתי המשיך למעשה את רשת החינוך של הציונות הדתית והחוק הכיר בחינוך העצמאי שהיה זרם ישיר של אגודת ישראל. מערכת החינוך החרדית זכתה להנות מתקציב המדינה למרות הידיעה שתכניו של החינוך החרדי אינם עולים בקנה אחד עם הערכים הבסיסיים של הציונות והמדינה.

סיכום

השסע הדתי חילוני חייב לקבל בדחיפות את תשומת הלב הראוייה

בהנחה שמבנה המערכת הפוליטית בישראל לא ישתנה בעתיד הקרוב. ולאור ניתוחם של נסיונות ההסדרה השונים, נראה כי גורל של מבוי סתום צפוי לכל הדעות , הפשרה בשסע הדתי חילוני הנידונות עתה במערכת הציבור בישראל , כמו גם להצעות אפשריות אחרות שיצמחו בעתיד הקרוב .

אודות הכותב:
עידן אמריך סטודנט אוניברסיטת חיפה בעל תואר ראשון במדע המדינה וגיאוגרפיה
קייט ספורט

מקור המאמר: c כל הזכויות שמורות לעידן אמריך






יהדות ונצרות: מי קדמה למי?

נכתב על ידי נכתב על ידי אריק פורסטר [ 26/08/2007 ]   

כולנו יודעים שהיהדות היא אם הדתות המונותיאיסטיות, ושהנצרות והאיסלאם צמחו מתוכה. איך אנו יודעים זאת? כי זה מה שלימד אותנו מורה ההיסטוריה שלנו בכיתה ט'. בתמונה אידילית זו יש מספר בעיות ויזואליות ופילוסופיות: ה"אם", במציאות, היא מיקרוסקופית בגדלה בהשוואה ל"בנותיה." מה גם שבנות אלו אינן רואות את היהדות כאימן. אחות? אולי. יוחנן פאולוס השני, במחווה למארחיו כשביקר בבית הכנסת הגדול ברומא ב-1986, אמר שהיהדות היא "אחותה הבכירה והאהובה" של הנצרות, אך המוסלמים אינם טורחים כלל לחלק מחמאות. עבורם, תורת ישראל היא סילוף הברית האמיתית שנכרתה בין הקב"ה וישמעאל, כפי שהסביר המלאך גבריאל לנביא מוחמד כשהתבודד על פסגת ההר.

עתה בא הקרדינל רוג'ר מאהוני, הארכיבישוף של לוס אנג'לס, ובראיון עם עיתון מקומי תיקן את מה שאמר האפיפיור לפני 21 שנים. "עלינו לחזק את הקשרים עם היהדות", אמר, "שהיא אחותה הצעירה של הכנסיה הנוצרית." אמר ולא פירש, אך עוזרו הסביר לכתב העיתון שהיהדות ההלכתית בת ימינו, שורשיה בתלמוד ומשום כך היא בת 1500 שנים לכל היותר.

קרוב לוודאי שמרבית ההיסטוריונים הישראלים והזרים יסכימו עימו בהסתייגות מסויימת. הם טוענים מזה שנים שליהדות של היום יש קשר תיאולוגי קלוש ביותר ליהדות התנ"ך ושקל יותר למצא מכנה משותף בין היהדות ההלכתית של היום והנצרות הקתולית מאשר בין היהדות ההלכתית ויהדות התנ"ך. הם ממשיכים ואומרים שיהדות בית המקדש החלה להתפורר שנים לפני חורבן הבית השני, ושמספר זרמים חדשים ניסו להתאים אותה למציאות של המאה הראשונה לספירה, ובהם הפרושים, הנוצרים והאיסיים. כיתות אלו היו שונות מאד מהיהדות הצדוקית, גם בפולחנם וגם בגישתם לתורה. הפרושים והתנאים הוסיפו את התורה שבעל פה לתורה שבכתב, בטענה שגם היא ניתנה למשה בסיני. האיסיים הוסיפו את התיאולוגיה הזורואסטרית של מלחמת בני אור בבני חושך לחזונם המשיחי, והנוצרים טענו שמשיחם, ישוע, הגשים את כל מצוות התורה והחליפן בדרישה אחת, להאמין בו כבמקור היחיד לישועה.

ומה ההסתייגות? אין הבדל פילוסופי משמעותי בין היהדות הפוסט-תלמודית והיהדות המשנאית. אם כך, יש להקדים את תחילתה של היהדות ההלכתית ולקבוע אותה בזמנו של ר' יהודה הנשיא, במחצית המאה השניה. במילים אחרות, היהדות הרבנית שאנו מכירים היום היא בת 1850 שנים. והנצרות? הנצרות גם היא עברה תהפוכות תיאולוגיות לפני שנקבע צלמה הנוכחי במועצת ניקיאה בתחילת המאה הרביעית. עד למועצה זו, שאימצה את תיאולוגיית "השילוש הקדוש" ואת אלוהותו של ישוע, היו חילוקי דיעות רבים בנושא זה. מועצת ניקיאה מייצגת את תחילתה של הכנסיה הנוצרית בצורתה הנוכחית, ו"מורידה" את גיל הכנסיה ל-1694 שנים.

הבדל של 150 שנים אינו סיבה למסיבה, ולמרות שהיה זה נאה כשיוחנן פאולוס ראה אותנו כאחות בכירה, מדויק יותר להגיד ששתי הדתות הן אחיות בנות פחות מ-2000 שנה. מי שכן רוצה להרגיש שהוא משתייך לדת עתיקה, רצוי שישנה את רישומו הדתי לזה של יהודי קראי. למרות שהכת עצמה היא בת פחות מ-1500 שנים, הדת בה היא אוחזת ? יהדות התורה בלי התורה שבע"פ ? היא לפחות בת 2500 שנים (עזרא ונחמיה) ואולי 3200 שנים (יציאת מצרים).

אודות הכותב:
פובליציסט תושב לוס אנג'לס. יועץ משפטי ומגשר.
http://loanexpertwitness.com

מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי




מי אמר שבני הישיבות לא מגויסים?!

נכתב על ידי מילי דויד   [ 15/03/2007 ]

המאמר מוצג כמכתב שנשלח לשר אפי איתם לאחר פולמוס טעון בנושא גיוס בני ישיבות שנערך בין כותב המכתב לשר אפי איתם ובני משפחתו.
להלן המכתב :
בס"ד אב ה'תשס"ג

כבוד
מר אפי איתם הי"ו
שר הבינוי והשיכון

אחר דרישת שלומו הטוב כיאות!
אני אחד מבחורי הישיבה אשר שהו בנוב בשבת פרשת עקב. בקרנו בביתכם במהלך השבת, שם עלו לדיון נושאים העומדים ברומו של עולם. ברצוני להבהיר מס' נקודות שלא סיפק בידנו להעמידן כראוי במסגרת הזמן שעמד לרשותנו, בתקוה שאזכה לאוזן קשבת.
ראשית ברצוננו להודות על כי הקדשת מזמנך לשוחח עמנו, חוויה מיוחדת היתה לנו לדבר עם כבוד השר, אשר מלבד היותו אשיות בכירה, חשים אנו כלפיו רגשי כבוד והערכה בהיותו אדם שהקדיש את חייו במסירות נפש למען עם ישראל.
ואכן, שמענו והחכמנו, בעיקר באותן נקודות למחשבה אודות המצב הרוחני הירוד והשפל הכלכלי והבטחוני בו אנו מצויים, דבר שלמעשה טומן בחובו את הדרך לגאולה, שכן בעומק השפל הזה מונחת צמיחת הגאולה העתידה, כפי שעולה מדברי הגמ' בסנהדרין שהביא כבודו.
מה התפעלנו לראות שגם כשנושאים משרה כה בכירה, אפשר להתרומם ולדבר בפשטות, להתעלות ולדבר בגובה העיניים, בשיחה ישירה ונעימה. לשוחח עם אישיות שכזו, לשמוע וגם קצת להשמיע, דבר זה לבד היה בו כדי להשביע את רצוננו, ולהסב לנו ענג רב. בכל זאת החלטנו להעלות על הכתב מרחשי לבנו אודות ענין שעלה בשולי הדברים ? נושא גיוס בני הישיבות לצה"ל.
נושא זה בהיותו כה רגיש וטעון לשני הצדדים, מגביר את הרצון, ואולי אף את ההכרח, להעלות את הדברים על הכתב, ענין זה עולה בעיקר לאחר שהתרשמנו כי נמצא אצל כב' אוזן קשובה ובחינה אובייקטיבית של הדברים.
בעקבות שיחתנו עם בני ביתך נוכחנו לדעת כי לא פחות משענין אי גיוסם של בני הישיבות נוגע לליבנו, ובציפור נפשנו הוא, כך נוגע הדבר ללבם של הסוברים שחובה על בני ישיבות להתגייס, מסיבה זו כמעט ובלתי אפשרי לקיים דיאלוג אמיתי ומועיל בענין, ולהחליף דעות בצורה ענינית ברורה ומסודרת, דבר זה גם מוביל למסקנה כי במקרה זה הכתיבה היא הבימה הנכונה להעביר את הדברים ? ובהקשר זה המכתב מיועד אף לבני הבית.
ובכן, ברצוננו להעביר מספר נקודות אשר יתנו תמונה חלקית על הדעה הרווחת בקרב בני הישיבות ובקרב כל אלו הסוברים שעל בני הישיבות שתורתם אומנותם לעסוק אך ורק באומנות זו, בלא להתעסק בשאר ענינים, גם אם הם בגדר עשיית מצוה ואפי' הם צרכי הגנה על העם.
חשוב להדגיש שאין מטרתנו שיסכימו עמנו בדעותינו ובנימוקינו, אולם מצפים אנו למצוא הקשבה ואולי גם הבנה לדברינו, ודורשים אנו בשם הדמוקרטיה הצדק וההגיון, להבין ולקבל שיש דעה לא מבוטלת, של ציבור לא מבוטל, הטוענים בלהט כי חובה לשמור לקיים ולטפח את ענין בני הישיבות שתורתם אומנותם, ובפיהם סידרת טענות מנומקות היטב.
[כשנושא זה עולה לעתים בתקשורת ובכנסת אפשר להבחין שרבים מדברים בנושא בלא להכיר כלל את הסוגיא, דבר שלא יעלה על הדעת בענינים אחרים כמו בטחון, כלכלה וכדו', להביע דעה בלא ללמוד את הענין על כל צדדיו, או לכל הפחות 'לשלוט בחומר' במידה מינימלית. יתרה מזו ע"פ רוב עולה מנימת הדברים התעלמות מוחלטת מקיומן של דעות אחרות, וכביכול בענין זה אין זה לגיטימי לחשוב אחרת וק"ו להביע דעה שונה].
ראשית, בכדי להסיר ספק, ברצוננו להקדים מושכל פשוט וברור לכל, כי כל מה שנוגע לעניני סיוע והגנה על יהודים, אנו רואים בזה שליחות קדושה מאין כמוה, מצוה ממדרגה ראשונה, והעושה כן שכרו הוא לאין קץ וראוי הוא לכבוד והערכה ולהכרת הטוב בלא גבול (ידוע שהרב שך זצ"ל קם מלא קומתו לכבודם של חיילי צה"ל שבאו לביתו וכל זאת על היותם אמונים על ביטחון העם).
והנה מי שהשכיל לשלב לימוד תורה עם צבא על אחת כמה וכמה, אשריו מה טוב חלקו ומה נעים גורלו, אין לך יפה וגדול מזה.
כל זה מגביר את הסקרנות והפליאה שאם אכן כך הם פני הדברים, מדוע בני הישיבות שרוצים בכל מאודם להיות כפופים לרצון ה' וללכת בדרך התורה נשארים על ספסלי ביהמ"ד, מדוע אין הם נוטלים את כל כובד משקלם ורצים אלי קרב, בפרט שלפי המבואר מדברי הרמב"ם בפרק ה' מהלכות מלכים הל' א' המלחמות המתקיימות בארצנו ? שהיא 'מלחמה מיד צר' ? דינה כמלחמת מצוה, אתמהה?!
שאלה זו מתעוררת ביתר שאת לנוכח העובדה שאוכלוסיה זו המתנגדת לגיוסם של בני הישיבות לצה"ל אינה יורדת ברמתה המוסרית מאוכלוסיות אחרות, כך גם בכל הקשור לאכפתיות, רצון לעזור, נשיאה בעול וכו', ק"ו לגבי כל הנוגע להצלת נפשות והגנה על יהודים. והנה, להיכן נעלמו הערכים, היכן התכונה האנושית הבסיסית - להיות שותף לענין כה חשוב ונשגב? איך אפשר לשבת מהצד ולומר שלום עלי נפשי?
דבר זה נראה (ובצדק) מקומם, ואכן, פעמים ששאלות אלו נשאלות בכאב אמיתי תוך רצון לצדק ושוויון. דבר זה מגביר את הרצון להבהיר את הענין עד כמה שניתן שלכל הפחות יבינו שאין כאן ענין של בריחה מהאחריות הבסיסית המוטלת על כל בן אנוש. יחד עם זאת ראוי להדגיש כי אין כל הצדקה להטחת דברי שיטנה ועלבון המושמעים מפעם לפעם כנגד בני הישיבות, ואין זה מסביר את אוירת חוסר הסובלנות השוררת כלפי הצד השני.
[דומני שבענין זה, הצד של בני הישיבות מעולם לא קיבל את הבמה הראויה לו, לעומת נושאים אחרים בהם אין צד שלא זוכה לבמה מכובדת משלו].
טרם שנאמר את סיבת אי התגיסותם של בני הישיבות הבה ונראה מה הן הדעות הרווחות והמקובלות בציבור להסבר תופעה זו, הטענה העיקרית היא ? "פרזיטים" "חיים על חשבון הציבור" וכדו'. טענה זו אותה התקשורת ששה להשמיעה, היא טענה חסרת הגיון הגובלת באבסורד, שכן כל בר דעת מבין שלא יתכן כי למעלה מחצי מליון אזרחים התומכים באי גיוס בני הישיבות (ובתוכם אנשי הגות ומוסר שאיש אינו מטיל ספק בגדלותם) הם פרזיטים שכל רצונם לנצל את החברה ולחיות על חשבון אחרים, הכל בכדי שחבורת בני הישיבות תוכל לשבת בחיבוק ידים.
ידוע ומוסכם לכל כי לא קיימת בעולם כולו חברה גומלת חסדים יותר מזו החרדית, ארגוני חסד ורוח התנדבות הם ממאפייניה הבולטים של החברה, ארגוני חסד הידועים בעולם כמו "זק"א" "הצלה" "עזר מציון" "יד שרה" "מגן לחולה" "עזרא למרפא" וכו', קמו מתוך החברה החרדית, ונותנים את שרותיהם בהתנדבות מלאה לכל אדם באשר הוא. ועתה הגע עצמך, האם זה נכון להניח שדוקא בנושא כה חשוב תיעלם רוח ההתנדבות, האם יתכן שכולם כאחד ישתמטו מחוב מקודש זה תוך ניצול ציני של מצב פרלמנטרי מסוים.
גם הנושא של הכרה במדינה או אי ההכרה בה אינו רלוונטי לענין, שהרי בנידון דידן בהגנה על יהודים עסקינן, ענין שבינו ובין היחס למדינה אין ולא כלום, מה גם שהציבור החרדי ברובו משתייך למדינה, מצביע בבחירות ואף שולח נציגים לכנסת.
סוגיית הסכנה הרוחנית שיש במסגרת צבאית היא אכן סוגיה מורכבת מאוד, אכן גם היא אינה רלוונטית לענייננו, באשר אם זו היתה המניעה להתגייס לצה"ל, הרי שראשי הישיבות היו נפגשים עם ראשי הצבא ומעמידים בפניהם את התנאים והצרכים הנדרשים על מנת שבן ישיבה יוכל למלא את חובת השירות בצה"ל, וסביר להניח שראשי הצבא בראותם בכך ערך עליון היו מעמידים לרשותם את התנאים המתאימים לשרות בצה"ל, כשם שישנן יחידות אחרות, במסגרות משלהם.
הטענה הנפוצה כי "אנו מסכנים את חיינו בעוד אתם בני הישיבות ממיתים עצמכם באהלה של תורה" איננה הגיונית ואינה הוגנת, שהרי לא נטען כך כלפי אותם חיילים שאינם משובצים ביחידות הקרביות, והרי כנגד כל אחד המסכן את חייו בשרות קרבי זקוקים לעוד חמישה אחרים שישמשו בתפקיד שאינו מסכן את חייהם, ובזה הם תורמים למערך המלחמתי כולו ומהוים חלק אינטגרלי מן המערך הצבאי. הטענה למה אנחנו מתים ואתם לא אינה נכונה, שהרי רבים מהמשרתים בצה"ל תורמים את תרומתם בלא לסכן את חייהם ואיש לא יאמר למה אלו מתים ואלו לא, כי הם תורמים בדרך זו, ותרומת כולם, אף של אלו הספונים במקומם מתוך נוחות ורווחה יחסיים, נחוצה וחיונית לקיום הצבא. השאלה שצריכה להישאל א"כ היא, 'האם בני הישיבות תורמים או לא', ולא 'האם הם מסכנים את חייהם או לא'.
עד כאן פיתחנו את "השאלה". מכאן ואילך ננסה, ולו במעט, לפתוח את הנושא ולהבהיר את תשובתנו לענין.

גדולי ישראל (אשר נשיאתם בעול ודאגתם לזולת לא נמצאת כדוגמתה באף אומה ולשון) שיצרו את המצב בו בני הישיבות ממשיכים לשקוד על תלמודם בעוז באותה מתכונת כפי שלמדו בישיבות מאז ומתמיד, דבר זה אינו נובע מחוסר ענין בנטילת חלק בהגנה על העם היושב בציון, ואדרבה, ענין זה נובע בין היתר מתוך דאגה לעם ומתוך הבנה כי לימוד התורה במתכונת זו הוא חלק הכרחי במערך ההגנה והתקפה של צבא יהודי, דעתנו היא כי תרומתו של בן ישיבה השוקד על תלמודו למערך זה איננה נופלת מתרומתו של חייל המשרת בצה"ל, קיומם של בני הישיבות הוא הנותן את הסייעתא דשמיא להצלחת הצבא, וכל ירידה או רפיון במסגרת זו מסכן את זכות קיומו של העם והצלחתו של צה"ל.
העם היהודי בנוי משבטים רבים המשלימים זה את זה, ונעשים חטיבה אחת. כשם שחיל הים, חיל האויר ושאר חילות הצבא, משלימים זה את זה להיות חטיבה אחת של מערך צבאי, כך הוא הדבר ביחס לכלל ישראל. לצד חיילי צה"ל ולצד העוסקים בצרכי ציבור והמתעסקים לפרנסתם, זקוק עם ישראל לחיל של צעירים המקדישים ומקדשים את חייהם ללימוד תורה. אף בשעת מלחמה, ואף בשעת מלחמת מצווה (כפי שיבואר להלן), זהו הנשק הסודי והנחוץ ביותר לצבא יהודי (ובאמת ראינו בעינינו בכמה מערכות ישראל שהסייעתא דשמיא היתה ניכרת, ההצלחה היתה פעמים מעבר למשוער, מעבר ליכולת הטבעית, ומכיוונים בלתי צפויים).
הרב מרדכי נויגרשל, בספרו "למה הם שונים", מלקט מקורות רבים לכך שהתורה היא נשק, ולצורך בכח רוחני זה שיפעל לצד הכח הגשמי, כגון הגמ' בסנהדרין דף מ"ט ע"א "אלמלא דוד (שהיה לומד תורה) לא עשה יואב מלחמה ואלמלא יואב (שלחם) לא עסק דוד בתורה".
ובגמרא במסכת מכות דף י' ע"א "עומדות היו רגלינו בשעריך ירושלים ? אם לא שערי ירושלים העוסקים בהלכה לא היו יכולות רגלינו לעמוד במלחמה, וכן עולה מהמשנה ב"ראש השנה": וכי ידיו של משה עושות מלחמה וכו'. וכפי שנאמר בפרשת בחוקותי: "אם בחוקותי תלכו" ? פירוש רש"י "שתהיו עמלים בתורה" ? שאז ? "ונתתי שלום בארץ... וחרב לא תעבור בארצכם". ובגמרא במסכת נדרים דף ל"ב ע"ב מובא שאברהם אבינו נענש מפני שגייס ת"ח למלחמה.

ובמדרש בפרשת שלח כתוב שבמלמת מדין גייס משה רבינו 36,000 לוחמים, 12,000 שלח למלחמה 12,000 לעורף וכל ענינו, ו- 12,000 לתורה ולתפילה. ? למרות שהיו אז עוד קרוב ל 600,000 איש שעסקו בתורה, רצה משה רבינו להראות לדורות שמתוך חיל הלוחמים יש להקדיש שליש לתורה ולתפילה, זהו האומדן שניתן אז.
לא אלאה בציטוטים, דומני שעל ענין זה אין חילוקי דעות, שהתורה היא נשק ותרומתה לעם היהודי חשובה ונצרכת ממדרגה ראשונה, מבחינות רבות, וגם לצרכי הגנה.

ואם תאמר, נשלב צבא ותורה ובזה נצא ידי חובת הכל, ולשם מה נדרשת ההבדלה של ציבור העוסק אך ורק בחלק זה של צרכי ההגנה, ואינו משתלב אף באופן חלקי בהגנה הפיזית בפועל. ע"ז ייאמר, שילוב של צבא וישיבה נועד להיות אלטרנטיבה לצבא ולא אלטרנטיבה לישיבה, שכן גם מי שעוסק במלחמה או בכל דבר אחר אינו פטור מחובת לימוד התורה, ולהיות 'עתודאי' של עולם התורה, ולענין זה מהוות ישיבות ההסדר פתרון נפלא. אולם בנוסף, מוכרח הצבא לכלול גם את החייל שיפעל במלא העוצמה וייחד את חיילו לתורה בלבד. כמו שלא ידרשו מטייס שיהיה גם תותחן גם צוללן וגם טבח אלא איש על מחנהו ואיש על דגלו, גם התורה שאנו מבינים את כחה ותרומתה היחודית לא יהיה זה נכון לשלבה עם תפקידים אחרים.
(פרשה נוספת היא היחודיות והמעלה שיש בלימוד תורה כאשר הוא מתקיים ללא הפסקה [אף אם ההפסקה נצרכת ומחויבת ע"פ ההלכה] אשר השפעתה על לומדיה שונה לאין ערוך. חובה עלינו לטפח קומץ של אנשי חיל אשר יהיו כל כולם "בני תורה", וע"י כך ממילא אף תרומתם הייחודית בלימוד כזה היא לאין ערוך).
והנה לענין מלחמת מצווה הלא מצינו שאף חתן מחדרו וכלה מחופתה יוצאים אליה, ולמרות הכל ? תלמידי חכמים אינם מתגייסים. ההבדל הוא שחתן וכדו' פטורים ממלחמת רשות, ובמלחמת מצווה חייבים הם, אולם תלמיד חכם מלכתחילה אינו "פטור" כלל אף ממלחמת הרשות, אלא אדרבה משתתף בה באופן פעיל. העובדה שאינו נמנה על החילות הלוחמים נובעת מכך שעליו ללמוד וזו חובתו ותרומתו בשעה זו למאמץ המלחמתי.

בספר "למה הם שונים" מביא הרב נויגרשל ציטוטים מגדולי רבני המזרחי לדורותיו על ענין זה, דברים נפלאים המדברים בעד עצמם, ברצוני להביא חלק מהם.

הראשון לציון הרב מרדכי אליהו שליט"א דבר בפני ועדה שהקימה הכנסת לדיון בנושאי גיוס בני ישיבות, ואלו דבריו:
"בעם ישראל היה הדורי דורות מושג של בני תורה, היה קיים מושג שהיעד שלו היה לימוד תורה כדי להיות רב, בארצות האיסלם אנשים כאלו היו פטורים משרות צבאי, המושג שעליו דיברתי נלקח עוד מהרמב"ם שאמר שבני שבט לוי הם אנשים מיוחדים והם צריכים ללמוד תורה אני מברך על המספר הגדול שהושמע מפיכם ? כן ירבו.
אני סבור שזה חלק מביטחון עם ישראל שבחורים מוכנים למסור עצמם ולשבת ללמוד יום ולילה במסירות נפש, השקפת עולמנו היא זאת שאלה שיושבים ולומדים תורה עושים שירות גדול לאומה"
(חוברת דברי הכנסת ישיבות תס"ג ? תס"ח של הכנסת ה-11 חוברת ל"ח עמ' 4288)

הרב משה צבי נריה זצ"ל תחת הכותרת "בני הישיבות וגיוסם" כתב כך:
"למראה ההסתערות הזועמת, למשמע הדיבורים הבוטים והמעליבים על בני הישיבות, מתקבל הרושם שפתאום פרחה מראשיהם של רבים כל ההיסטוריה הישראלית. העם לדורותיו ראה בבני התורה חלוצים מתנדבים המוותרים על יתרונות חומריים פרטיים ומקדישים עצמם לערכים רוחניים שנשמת האומה תלויה בהם ? ראה אותם כחיילים...
ראשי הישיבות מאמינים באמונה שלמה שאין קיום לעם ישראל בלי תורה, שאין משמעות לארץ ישראל ולמדינת ישראל בלי בונים לומדי תורה, הדבקים בכל ליבם ובכל נפשם במשימתם בכל אורח חייהם, נקח לדוגמא אחד מראשי הישיבות הותיקים הרב מפונוביז' ? עשרות בשנים הקדיש לתורה ולישיבות... הוא ראה עצמו כשומר אשר הופקד בידיו צפור נפשה של האומה.
יהא נא ברור, גם בני הישיבות בזמננו אינם רואים את שחרורם כזכות אלא כחובה, וגם אם אצל חלק מהם הופכת הדחיה ? לשחרור ? לא משוחררים הם אלא משועבדים הם למשמרת הקודש בישראל וכל זמן שהם ממשיכים בלימודם בגיוסם לתורה אין מגייסים אותם לצבא (כדרך שאין מגייסים חיל רגלים לחיל האויר)
ובת כל מכרזת "אל תכריתו את שבט הקהתי".

עד כאן ציטוט מתוך מאמרו של הרב משה צבי נריה זצ"ל, ראש רשת ישיבות בני עקיבא בישראל.


מענין להביא מכתב תשובה של הרב שאול ישראלי זצ"ל לרב נויגרשל המובא בספרו הנ"ל:
יום ד' לסדר את אשר יבחר יקריב אליו תשנ"ב
לכב' הרב מרדכי נויגרשל הי"ו
כאן עיה"ק ירושלים ת"ו
שלום רב.
קראתי מכתבך מיום י"ג סיון דנא. דעתי כמובן לא נשתנתה והיא מוחלטת באופן ברור נגד גיוס בני ישיבות.
עד כמה שידוע לי, המפד"ל לא תתן יד לחיוב גיוס בני הישיבות, אם אמנם יתכן שיש כאלה המצדדים בזה אך אין זה הקו הכללי, אינני חושב שקימת סכנה מעין שהמפד"ל תתן יד לחקיקת חוק שישנה את המצב הקים. ואני מקווה שגם אחרים שקיבלו את ההגה כיום במדינה ייזמו משהו בכוון זה. אם כי קשה לדעת איך יתפתחו הדברים בעתיד.
בברכת התורה והארץ
שאול ישראלי

עד כאן בקצרה מהסיבות המביאות לכך שבני הישיבות אינם מתגייסים לצה"ל. ישנה ציפייה וכמיהה שהמפד"ל כמפלגה דתית תכיר בצורך מיוחד זה של קיום בני ישיבה, וירוממו את קרנם של בני הישיבות המוסרים את נפשם על למוד התורה ותיקון המדות - ("כי היא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים").
הציפייה היא כי המפד"ל תעודד ותחזק תופעה זו, ותראה בה נכס חשוב וחיוני לעם ישראל, ובכך יחזקו ויגבירו את הסייעתא דשמיא של מדינת ישראל וצבאה, כאשר ע"י סיוע וחיזוק לימוד התורה נעשית המדינה שותפה ללימוד כשותפות יששכר וזבולון.
אני מקווה כי תקדישו מזמנכם לעיין בדברים אלו ע"מ להכיר יותר את דעתם של אלו התומכים באי גיוסם של בני הישיבות, ואם מתוך קריאת הדברים ירד לכל הפחות מעוצמת הכעס והטינה על כך שבני הישיבות אינם נוטלים חלק בנושא כה חשוב ? אף אם לא תקבלו את דעתם ? והיה זה שכרי.
הכותב בידידות
ומתוך רצון להידברות והבנה
ד.ד
תלמיד ישיבה



אודות הכותב:
ד.ד. הינו תלמיד ישיבה חרדי, רחב אופקים ונאמן לדתו ולמדינתו.
לפניות ותגובות dddd80@walla.com

מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי

לחצו על אחד מהקישורים הבאים:

ויקיפדיה - דת
פורום דתיים - תפוז
כיפה - מאמינים באינטרנט , מאמרים בנושאי יהדות

דתיים,הכרויות דתיים,שידוכים דתיים,שירים דתיים,היכרויות דתיים,דתיים חילוניים,פורום דתיים,אתרים דתיים,סרטים דתיים,דתיים חילונים,דתיים וחילוניים,בתי ספר דתיים,תכנים דתיים,אתרים הכרויות דתיים,דתיים וחילונים,ישובים דתיים,מושבים דתיים,זמרים דתיים,סקס דתיים,קיבוצים דתיים,גייז דתיים,הומואים דתיים,הכריות דתיים,דתיים לאומיים,ילדים דתיים,צימרים דתיים,שירים דתיים להורדה,היכרות דתיים,תיכונים דתיים,בתי דין דתיים,צופים דתיים,טקסים דתיים,אתרי הכרויות דתיים,צאט דתיים,הכרות דתיים,שירים של דתיים,צ אט דתיים,צ ט דתיים,דרושים דתיים,בין דתיים לחילונים,שביתה דתיים,סמלים דתיים,פנויים פנויות דתיים,מילים לשירים דתיים,רווקים דתיים,דתיים גאים,תכניים דתיים,עיתונים דתיים,זוגות דתיים,זרמים דתיים,חנוכה דתיים,יהודים דתיים,דתיים בשהם,תקליטנים דתיים,שותפים דתיים,מסיבות דתיים,אתרי היכרויות דתיים,סרטים דתיים להורדה,גני ילדים דתיים,יישובים דתיים,יחסי דתיים חילוניים,צופים דתיים מודיעין,חתונות דתיים,שביתה בבתי ספר דתיים,הורדת שירים דתיים,דתיים לשעבר,דתיים בירושלים,אתרים דתיים בים המלח,דתיים חרדים,חגים דתיים,קומונה דתיים נשואים מדברים,דתיים נשואים מד,רים,פורומים דתיים,הכרוית דתיים,בני נוער דתיים,חתונה דתיים,מתבגרים דתיים,בתי הארחה דתיים,פגיעה ברגשות דתיים,יחסי דתיים חילונים,בתי מלון דתיים,רדיו דתיים,סרטים לילדים דתיים,אחוז דתיים,מוסדות חינוך דתיים,נופש דתיים,דתיים בישראל,דתיים בשוהם,אירועים דתיים,הכרויות של דתיים,מלון דתיים,אתרים דתיים באילת,פו פ דתיים,גנים דתיים,מוסדות דתיים,,דתיים מתלבטים שידוכים ספרדים דתיים,דבש דתיים,חיילים דתיים,הומוסקסואלים דתיים,קומונה דתיים נשואים,גיי דתיים,בילוי דתיים,סמים דתיים,משחקים דתיים,בתי ספר תיכוניים דתיים,אתרים של דתיים,דתיים מעורבות בדלנות,דתיים וחילוניים בישראל,משצים דתיים,מין דתיים,סטודנטים דתיים,היכריות דתיים,רינגטונים דתיים,דייט דתיים,שירי דתיים,צט דתיים,תמונות של דתיים,בלוגרים דתיים,תמונות דתיים,הכרויות דתיים חינם,דתיים מסורתיים,סרטי דתיים,הורדת סרטים דתיים,ישובים קהילתיים דתיים,פורום תכנים דתיים,דתיים בארץ,נוער דתיים,אתרי שידוכים דתיים,בדיחות דתיים,צימר דתיים,קונפליקט דתיים חילוניים,הבדלים בין דתיים לחילונים,סקס של דתיים,דתיים ברשת,בדיחות של דתיים,שדכנים דתיים,שידוכים של דתיים,אתרי דירות למכירה דתיים,דתיים לאומים,פנויים דתיים,טיולים דתיים,המכבים היו דתיים,מורים דתיים,אקורדים לשירים דתיים,גישור בין דתיים לחילונים,סרטים של דתיים,שביתה בתי ספר דתיים,אנשים דתיים,יוצרים דתיים